המקומות הכי חמים לתפוס בהם משקה צונן

אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. הדילמות בחיי עברו תהפוכות בשנים האחרונות ואני מוצאת את עצמי בכל פעם מחדש מתעצבנת על המובן מאליו. אם בחורף אני עוד מצליחה להישאר רגועה, אז בקיץ אין על מה לדבר.

אז מה אני עושה כדי להירגע? חוץ מלהסתובב עם מארז מגבונים בתיק, ספריי גוף מרענן וכדורי הרגעה טבעיים, כי בואו לא ניתמם, החום בתל אביב פה כל כך לוהט שהוא הגיע למקום השני במצעד ה'שווים והנכונים של פנאי פלוס', וזה רק כי בר רפאלי לא מוכנה לרדת מהמקום הראשון.

יש כמה מקומות שמאפשרים לי לברוח מהחום ולהתקרר לכמה רגעים עם איזה ויסוצקי ICE טעים, קייצי ומרענן ואני מוכנה לחלוק אותם איתכם. האשטאג קיץ, התחלנו  >>

1. קפה הקסטל – יש מן בוטקה קטן-בינוני שממוקם בפינה של אבן גבירול, איפה  שמכרו פעם כרטיסים להופעות וסרטים. שם מזג האוויר לא מפריע לי, בחורף, בסתיו וגם עכשיו בחום הלוהט הזה.

אני מתיישבת בפינה של הבר, מקבלת את פסלון הזהב ומחכה שמשהו יקרר אותי בתוך הלבה הזאת שנקראת הקיץ התל אביבי. יש שם את דני שתמיד מזכיר לי את דני שובבני, בלונדיני עם נמשים, עלמה, גלי ונדב. כולם מכירים אותי, יודעים מה אני אוהבת לאכול ושלא משנה מה אני מזמינה לשתות- אני חייבת קשית. לוקחת לגימה והיום כולו עושה איסוף של החום, הלחץ, הריצה לאוטובוס ועוד דברים שהשתיקה יפה להם ומרענן לי את אותו הרגע והנה חזרתי לנשום.

2. בריכה. בריכה. כל בריכה  – אני אמנם בחורה של טבע ומרחבים פתוחים אבל בקיץ מעדיפה  את הבריכה על הים, פחות בקטע של לשחות עם מדוזות. אורזת לי תיק קטן ובתוכו שני אפרסקים, חטיף אנרגיה אחד ובקבוק תה קר שהקפאתי מהלילה שלפני, כי ככה אמא לימדה אותי.

3. רחבת הבימה – לפעמים, בשעות הערב כשהשמש שוקעת והרוח נזכרת מה היא  אמורה לעשות, אני יוצאת קצת לשדרה, העצים מנופפים ורוח חודרת את החולצה שלי ופתאום כל היום מתהפך. בסוף השדרה מחכה לי נוף של פרחים צבעוניים ומבנה מהמם, AKA בניין הבימה. שם, איפה שכל שאניה מרטירוסוב מתייגת את איימי ואליס כל רביעי אחר הצהריים וזה נראה כמו משהו שאני חייבת לעשות. אז יצאתי לטיול ודאגתי מראש שהטלפון על 100% סוללה, כי בואו, אני לא יוצאת טוב על התמונה הראשונה, אני לא בר רפאלי. וגם לא איימי ואליס.

4. במשרד – כי כשחם וכולם מסביב בלחץ צועקים ויש דד ליין ויש ביקור מחו"ל ואני  צריכה להיראות רעננה על ג'ינס, עקבים וטישירט דחוסה לבפנים,אני זועקת את נשמתי לאלוהי המזגן הקטנים "קררו אותי"!! וזה לא מספיק, אז אני יודעת שבמיני מקרר של המשרד הוא מחכה רק לי, או לפחות להתפרצות זעם הבאה שלי.

// עדי בן חיון // הכותבת היא בלוגרית באתר